אפיון
ממפים את תהליך המכירה כפי שהוא מתנהל בפועל, ולא כפי שהיינו רוצים - מערכת שמתארת מציאות אחרת נעקפת תוך חודש.
התוצרמסמך אפיון עם שלבי הצנרת, שדות החובה, ההרשאות ורשימת האינטגרציות.
רוב הארגונים לא מאבדים עסקאות בגלל מחיר. הם מאבדים אותן כי אף אחד לא חזר בזמן, כי המידע ישב אצל איש מכירות אחד, או כי לא היה ברור מי אחראי על מה.
ההבדל בין השתיים הוא לא כמות העבודה אלא כמה ממנה מבוזבזת על חיפוש, שחזור ותיאום. החליפו בין המצבים כדי לראות מה משתנה בפועל.
גיליון אחד, תיבת דואר אישית ופתקים. מה שאיש המכירות זוכר הוא המקור האמין ביותר.
מי שנזכר. אין תזכורת, אז פנייה שלא נענתה תוך יומיים בדרך כלל לא תיענה בכלל.
הערכה בעל פה בישיבה. אין דרך לבדוק אותה מול מה שקרה בפועל ברבעון הקודם.
הקשרים והידע על הלקוחות שלו הולכים איתו, כולל מה כבר הובטח להם.
זה לא תיאור של ארגון מבולגן במיוחד - זה המצב הרגיל לפני שמישהו החליט להסדיר אותו.
כרטיס אחד לכל לקוח, עם כל התכתובת, השיחות והמסמכים שקשורים אליו.
לכל עסקה יש אחראי ותאריך פעולה הבא. מה שנשכח עולה כמשימה, לא כתקווה.
תחזית שנגזרת משלבי העסקאות בפועל, שאפשר להשוות אותה לתוצאה בדיעבד.
הלקוחות וההיסטוריה נשארים בארגון, וההעברה לאחראי חדש היא פעולה ולא פרויקט.
המערכת לא מוכרת במקום הצוות. היא מונעת את הדליפה שקורית בין השיחות.
בחרו שלב כדי לראות מה המערכת עושה בו, ומה נוטה להישבר בו דווקא.
כל פנייה - מטופס באתר, משיחה, מדוא"ל או מהודעה - נכנסת כרשומה אחת עם מקור מזוהה, ולא לתיבת דואר של מישהו.
השלבים כאן הם מבנה טיפוסי. הצנרת בפועל נבנית לפי תהליך המכירה שלכם באפיון, ולרוב יש בה פחות שלבים ממה שחושבים בהתחלה.
שלבים מוגדרים, אחראי לכל עסקה ותאריך לפעולה הבאה.
תכתובת, שיחות, מסמכים והצעות במקום אחד, לפי הרשאה.
מה בצנרת, מה צפוי להיסגר, ומה נסגר בפועל מול ההערכה.
ניתוב, תזכורות ותהליכי אישור שרצים בלי שמישהו יזכור.
יצירה מתבנית ושליחה לחתימה מתוך כרטיס העסקה.
מי רואה אילו לקוחות ואילו נתונים, לפי תפקיד ולא לפי נוחות.
כך נראית שרשרת הפעולות כשהיא מוגדרת נכון. כל שלב כאן הוא החלטה שמישהו צריך לקבל בהטמעה, לא הגדרה שמגיעה מוכנה מהקופסה.
המערכת שומרת מאיפה הגיעה - קמפיין, עמוד באתר, הפניה או שיחה - כדי שאפשר יהיה לדעת בהמשך מה באמת מייצר עסקאות.
אם הלקוח כבר קיים, הפנייה מתחברת לכרטיס הקיים במקום לפתוח שני מקורות אמת לאותו אדם.
לפי תור, טריטוריה, סוג מוצר או בעלות קיימת. מרגע זה יש שם אחד שאחראי לתשובה.
לא "לחזור מתישהו". פעולה עם מועד, שמופיעה אצל האחראי ומוסלמת אם היא נשארת פתוחה.
ברגע שיש הזדמנות אמיתית, היא מופיעה בצנרת - כך שהתחזית נבנית מהשטח ולא מהערכה בישיבה.
אלה ההחלטות שקובעות אם ההטמעה תיכנס לשגרה או תיעקף. הן ניהוליות ברובן, לא טכניות - ועדיף לסגור אותן לפני שבונים ולא אחרי.
מה מגדיר "עסקה" אצלכם, ומתי ליד הופך להזדמנות?
כמה שדות חובה באמת נדרשים כדי לקדם שלב?
מי רואה אילו לקוחות, ומה קורה כשעסקה עוברת בין נציגים?
מי הבעלים של הנתונים ומי מאשר שינוי מבנה בעתיד?
מה עושים עם הגיליון הקיים - מייבאים, מנקים, או מתחילים נקי?
איך נמדדת הצלחת ההטמעה בשלושת החודשים הראשונים?
בפגישת אפיון נעבור על הצנרת שלכם כפי שהיא מתנהלת היום, ונסמן יחד את שתי הנקודות שדולפות הכי הרבה.
ארבעה שלבים, כל אחד עם תוצר שאפשר להצביע עליו. אין שלב שנגמר ב"עבדנו על זה".
ממפים את תהליך המכירה כפי שהוא מתנהל בפועל, ולא כפי שהיינו רוצים - מערכת שמתארת מציאות אחרת נעקפת תוך חודש.
התוצרמסמך אפיון עם שלבי הצנרת, שדות החובה, ההרשאות ורשימת האינטגרציות.
מקימים את מבנה הנתונים, השלבים, ההרשאות והאוטומציות - כולל מה קורה כשאוטומציה נכשלת ולא רק כשהיא מצליחה.
התוצרסביבה עובדת עם תהליך מקצה לקצה, מוכנה לבדיקה על נתוני בדיקה.
מנקים את הגיליון הקיים לפני שמייבאים אותו. ייבוא גורף מעביר כפילויות ושדות חסרים למערכת חדשה ומאבד אמון ביום הראשון.
התוצרנתונים נקיים במערכת, עם דוח מה נוקה, מה אוחד ומה לא עבר ולמה.
מדריכים לפי תפקיד ומלווים את החודשים הראשונים - התקופה שבה נקבע אם המערכת נכנסת לשגרה או נעקפת.
התוצרצוות שעובד במערכת, תיעוד שנשאר בארגון, ורשימת שיפורים ל-90 יום.
אם כבר יש לכם Zoho שעובד חלקית, נתחיל מבדיקה של מה שקיים במקום מאפס.
מה שנשאלנו בפועל בפגישות אפיון. אם השאלה שלכם לא כאן, היא כנראה טובה יותר - שווה שיחה.
תלוי בהיקף. תצורה בסיסית לצוות אחד היא עניין של שבועות; סביבה עם כמה צוותים, אוטומציות ואינטגרציות לוקחת חודשים. הגורם שמאריך הכי הרבה הוא בדרך כלל איכות הנתונים הקיימים, לא בניית המערכת.
מייבאים אותם, אבל לא כמו שהם. גיליון שהצטבר שנים מכיל כפילויות, שדות חסרים וערכים לא עקביים. ייבוא גורף מעביר את הבלגן למערכת חדשה, ולכן שלב הניקוי קודם לייבוא.
בעיקר על ידי צמצום. ככל שנדרשים פחות שדות חובה כדי לקדם עסקה, כך הסיכוי לשימוש עולה. אימוץ נכשל כמעט תמיד מסיבה אחת: המערכת מבקשת יותר ממה שהיא מחזירה לאיש המכירות.
Bigin מתאים לצוות קטן עם תהליך מכירה אחד ומעט אוטומציה. CRM נדרש כשיש כמה צוותים, תהליכי אישור, מבנה הרשאות או אינטגרציות. אם ברור שתגיעו ל-CRM תוך שנה, לרוב זול יותר להתחיל שם ולא לעבור באמצע.
כן, וזה אחד החיבורים הנפוצים ביותר שאנחנו מבצעים. ההיקף המדויק נגזר מהגרסה ומההתקנה שלכם, ולכן נבדק לפני שמתחייבים - לא אחרי.
אפשר לסנכרן תכתובת שמזוהה מול לקוח כך שהיא תופיע בכרטיס. סנכרון גורף של התיבה האישית מכניס גם התכתבות שאינה עסקית, ולכן מגדירים את הגבול מראש ומתאמים אותו מול העובדים.
כן, ודווקא שם הערך גדול יותר. ככל שהתהליך ארוך יותר כך גדל הסיכוי שמשהו יישכח בין המגעים, וזה בדיוק מה שמערכת עם תאריך לפעולה הבאה מונעת.
העלות מורכבת משני חלקים נפרדים: רישוי מול Zoho (זוהו) לפי מהדורה ומספר משתמשים, ועלות ההטמעה מולנו לפי היקף. אנחנו לא מפרסמים מחיר הטמעה כללי כי הוא נגזר מהאפיון - מה בדיוק משפיע על העלות מוסבר בנפרד.
הנתונים שלכם. אפשר לייצא אותם מהמערכת, והתיעוד של מה שנבנה נשאר אצלכם כדי שספק אחר או צוות פנימי יוכלו להמשיך.
Salesforce עוצמתי ומורכב יותר, עם עלות ומורכבות הטמעה גבוהות יותר. monday.com מצטיין בממשק חזותי אינטואיטיבי אבל CRM הוא לא הליבה שלו. Zoho CRM נמצא באמצע - CRM ייעודי ועמוק, בעלות ומורכבות נמוכות משמעותית מ-Salesforce. השוואות מפורטות: מול Salesforce ומול monday.com.
מוצרי Zoho שנפגשים עם CRM באותו תהליך. מה שמסומן כקישור נפתח לעמוד מלא.
שיחה של כשעה. נעבור על התהליך כפי שהוא מתנהל היום, נסמן איפה עסקאות דולפות, ונגיד בכנות איפה מערכת תעזור ואיפה הבעיה היא תהליך ולא כלי.