אין כרטיס בלי בעלים
גם אם הבעלים הוא תור ולא אדם. פנייה בלי שם עליה היא פנייה שכולם הניחו שמישהו אחר לקח, וזו הסיבה מספר אחת לפניות שנעלמות.
כמעט תמיד לא מדובר בזלזול. הפנייה נחתה בתיבה של מי שיצא לחופשה, או בוואטסאפ של נציג שסיים משמרת. שירות טוב מתחיל בלדעת שהפנייה קיימת - השאר הוא כבר עניין של סדר.
שני טורים לכל יום: מה שנכנס ומה שנסגר, והם נבנים מעצמם. הפער ביניהם הוא התור. שימו לב שהמוקד לא קרס ביום שבו זה התחיל - הוא קרס ביום חמישי, וכבר היה מאוחר לתקן.
השבוע טרם התחיל.
התרחיש הוא המחשה של מנגנון ואינו נתון של לקוח. הנקודה אינה שצריך יותר אנשים - היא שצריך לראות את הפער בזמן אמת. מוקד שמודד רק כמה פניות נסגרו היום מגלה את הבעיה כשהיא כבר בת ארבעה ימים.
לא תכונות של מוצר אלא החלטות שלכם. אלה הארבעה שאנחנו מתעקשים עליהם בכל הטמעה, וכולם ניתנים ליישום גם בצוות של שלושה.
גם אם הבעלים הוא תור ולא אדם. פנייה בלי שם עליה היא פנייה שכולם הניחו שמישהו אחר לקח, וזו הסיבה מספר אחת לפניות שנעלמות.
לא על הפתרון - על התשובה הראשונה. לקוח שקיבל "קיבלנו, מטפלים, נחזור עד מחר" מחכה בשקט. לקוח בשתיקה מתקשר שוב, ואז יש לכם שתי פניות.
ולא נציג שמנחש מהטקסט. סיווג נכון בכניסה הוא מה שמאפשר ניתוב אוטומטי, וניתוב אוטומטי הוא מה שמונע את הסיבוב השני בין מחלקות.
שאלה שחזרה פעמיים בשבוע הופכת לעמוד במאגר הידע. זה הכלל היחיד שמוריד את נפח הפניות ולא רק מסדר אותן.
רוב מאגרי הידע נכתבים מרשימת נושאים ולא נקראים. ההבדל בין כזה שעובד לכזה שלא הוא לא כמות אלא מאיפה הוא נכתב.
המבחן הפשוט
קחו את הפנייה האחרונה שנסגרה אצלכם. האם התשובה שניתנה בה קיימת במקום שהלקוח היה יכול למצוא לבד? אם לא - זו הפנייה הבאה שתחזור.
רוב הארגונים מתחילים בשניים הראשונים בלבד. השאר נכנסים לפי מה שהתגלה כחסר, ולא לפי רשימה שהוכנה מראש.
הדרך המהירה להתחיל היא לבדוק כמה פניות נכנסו אליכם בשבוע שעבר - ומאיזה ערוץ. אם אין דרך לענות על זה, זו נקודת ההתחלה.
דברו איתנוהכאב שהיא פותרת מופיע בדיוק בצוותים קטנים: אין מי שיחפה, ופנייה שנפלה בין שני אנשים פשוט נעלמת. בארגון גדול יש עודף שסופג טעויות. ההבדל הוא שצוות קטן צריך הגדרה פשוטה בהרבה - שלוש קטגוריות ולא שלושים.
הם נשארים, ונכנסים לאותה תיבה. הרעיון אינו לסגור ערוצים שהלקוחות אוהבים אלא להפסיק לנהל כל אחד מהם בנפרד. בישראל היקף החיבור לוואטסאפ תלוי בסוג החשבון העסקי שיש לכם, וזה נבדק באפיון.
הגדרה של תוך כמה זמן פנייה חייבת לקבל מענה ראשון ותוך כמה זמן היא צריכה להיסגר, לפי דחיפות. הערך שלה אינו בהתחייבות ללקוח אלא בכך שהיא הופכת עומס למשהו שרואים לפני שהוא מתפוצץ - במקום אחרי.
רק אם הוא כתוב מהשאלות שנשאלות בפועל ולא מרשימת נושאים. הדרך המעשית היא לקחת את עשר הפניות הנפוצות מהחודש האחרון ולכתוב בדיוק אותן. עשרה עמודים כאלה מורידים יותר פניות ממאה עמודים שנכתבו מראש.
לכל כרטיס יש בעלים מרגע הפתיחה, גם אם הבעלים הוא תור. הכלל שעובד: אין מצב שכרטיס פתוח בלי שם עליו. פנייה בלי בעלים היא פנייה שכולם הניחו שמישהו אחר לוקח.
אפשר לשלוח סקר קצר אוטומטית בסגירת כרטיס - שאלה אחת עם ציון ושורה פתוחה. מה שהופך את זה למועיל הוא לא הסקר אלא מה שקורה עם ציון נמוך: אם אף אחד לא חוזר לפונה, עדיף לא לשאול בכלל.
אלה לא כרטיסי תמיכה רגילים - יש להן שיבוץ, נסיעה, חלקים וחתימה. את זה מנהלים ב-Zoho FSM, וכרטיס שמתגלה כדורש ביקור עובר אליו. ארגונים רבים צריכים את שניהם, כי חלק מהפניות נסגרות בטלפון וחלק לא.
את הירידה בפניות שנופלות רואים תוך שבועות, כי היא נובעת מניתוב ובעלות ולא מהרגלים. את הירידה בנפח הפניות בזכות מאגר ידע רואים אחרי חודשים, והיא תלויה בכמה באמת כתבתם. אנחנו מודדים את שתיהן בנפרד ולא מערבבים.
אם אין דרך לענות על זה במספר - זו נקודת ההתחלה, והיא לא דורשת פרויקט גדול.